שמלות חוסן

גלית אלגרנטי גדלה בעיירה סן מיגל דה איינדה במקסיקו. עיירה קטנה, צבעונית ובוהמית מלאה באמנות, שווקים ובדים. העולם הזה נחקק עמוק בתוכה והוא עד היום מקור השראה לסגנון שלה. לכן העיצובים שלה מלאים צבעים, שילובים נועזים של דוגמאות, משבצות, פסים ופרחים יחד.
החיבור לתפירה התחיל בגיל מאוד צעיר. כבר בגיל שבע גלית ישבה על מכונת תפירה ותפרה בגדים קטנים לבובות. בגיל שלוש עשרה לא מצאה בגדים שאהבה ללבוש, וביחד עם סבתה התחילה לפרק בגדים ישנים כדי להבין איך בנויה גזרה של חולצה. משם התחילה לתפור לעצמה בגדים.
בהמשך קנתה מכונת תפירה תעשייתית כדי להמשיך ליצור לעצמה בגדים. למעשה היא חשבה שזו תהיה רק תקופה קצרה של יצירה לעצמה, עד שסיימה לשלם על המכונה ואמרה לבן זוגה שכבר תפרה לעצמה מספיק בגדים.
במקביל למדה קרמיקה ותכננה להקים סטודיו לקרמיקה יחד עם אחותה נטע אילוזרכס. עולם הקרמיקה והיצירה בחומר היה הכיוון המקורי שלה, אבל החיים לקחו אותה למקום אחר.
כשהבת שלה תליה נולדה, היא היתה תינוקת קטנה במיוחד ולא נמצאו בגדים במידה שלה. גלית התחילה לתפור לה בגדים בעצמה. מהר מאוד הבינה שהבגדים שהיא תופרת מתאימים לעוד ילדים קטנים, וכך נולד קו השמלות לילדות.
מה שהתחיל מצורך אישי הפך לעולם שלם של יצירה. השמלות נתפרות בעבודת יד, בסדרות בוטיק קטנות, כאשר מכל דגם מיוצרות כמויות מוגבלות בלבד. כל שמלה היא פריט ייחודי.
במהלך המלחמה נפל טיל על הסטודיו במטולה והמבנה נהרס יחד עם חלק גדול מהציוד. הצוות נאלץ לעזוב את המקום ולעבוד בתנאים מאולתרים בתוך מבנה ישן, בתקופה של אזעקות, קור ותחושת מלחמה מסביב.
בתוך המציאות הזאת הוחלט להוציא קולקציה אחרונה של שמלות. לא ייוצרו עוד שמלות כאלה בעתיד. מעבר לכך שכל שמלה היא פריט ייחודי, מדובר למעשה בפרק האחרון של השמלות.
לאחר יותר מעשרים שנה של יצירה בטקסטיל, גלית ממשיכה הלאה לעולמות אמנות אחרים. הקולקציה הזו נשארת כזיכרון של שנים של יצירה צבעונית ושמחה.